הדוח השנתי של תוכנית הניטור הלאומי של מפרץ אילת מצביע על המשך התחממות פני הים בקצב הגדול פי 2.5 מהממוצע העולמי באופן המסכן את השונית

המשרד להגנת הסביבה מפרסם את הדוח השנתי של תוכנית הניטור הלאומי של מפרץ אילת לשנת 2023; הדוח מצביע על המשך התחממות פני הים בקצב הגדול פי 2.5 מהממוצע העולמי באופן המסכן את השונית, ומחזק את הצורך בהמשך יישום מדיניות המשרד להגנת הסביבה לשמירה מקסימלית ומחמירה על מפרץ אילת.

המשרד להגנת הסביבה מפרסם את דוח הניטור הלאומי של מפרץ אילת לשנת 2023, המבוצע על ידי המכון הבין אוניברסיטאי במימון הקרן למניעת זיהום ים, בהנחיית ועד מנהל מדעי שבראשו עומדת המדענית הראשית של המשרד להגנת הסביבה, פרופ' נגה קרונפלד-שור ובהובלה של ד"ר דרור צוראל, המרכז המדעי של היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה. הדוח הוגש לוועד המנהל על-ידי ד"ר יונתן שקד, מנהל תוכנית הניטור במכון הבין-אוניברסיטאי, ופרופ' מעוז פיין, מנהל מדעי של תוכנית הניטור במכון.

ממצאי הדוח מצביעים על כך שהמערכת האקולוגית של מפרץ אילת אינה יציבה, ומחזקים את הצורך בהמשך יישום מדיניות "אפס תוספת סיכון למפרץ אילת" שאותה מתווה המשרד להגנת הסביבה.

לפי הדוח, כל עוד שינויי האקלים הגלובליים – דוגמת התחממות מי הים והעלייה בחומציות – אינם משתפרים ואף מידרדרים, יש צורך מיידי להפחית את העקות המקומיות של זיהום ים ודליפות נפט שאיתם השונית תתקשה להתמודד.

כמו-כן, נמצא כי אתר הלגונה בשמורת חוף אלמוג טרם השתקם מהנזקים שנגרמו לו בשנת 2010. בנוסף, התפרצות מחלה באוכלוסיית קיפודי הים במפרץ הביאה להיעלמות כמעט מוחלטת של אוכלוסייתם, מה שמסכן את שיווי המשקל האקולוגי הרגיש. בנוסף, המשך מגמת עליית טמפרטורת פני הים, בקצב הגבוה פי 2.5 מהממוצע העולמי, משפיעה על התהליכים הכימיים והפיזיקליים בים באופן המסכן את השונית.

ממצאים עיקריים:

1. מצב שונית האלמוגים: במרבית אתרי הניטור נמדדה עלייה בצפיפות אלמוגי אבן, בחלקם אף לרמה שהייתה לפני סערת מארס 2020 החריגה, אשר הביאה לאובדן של כ-22% מהכיסוי. עם זאת, אתר הלגונה, האזור שבין השונית לחוף בשמורת חוף אלמוג, לא מצליח להשתקם. אזור זה נמצא בהידרדרות מאז שנת 2010 מסיבה שעדיין אינה ידועה.

2. *ריכוזי נוטריינטים (חנקן וזרחן) וכלורופיל במפרץ אילת:* בשנת 2023 נמדדה עלייה מהירה בריכוזי החנקן וירידה מהירה בריכוז החמצן המומס במים העמוקים, זאת בניגוד למה שנמדד בעבר לאחר אירועי ערבוב עמוק. כך שככל הנראה, הערבוב העמוק שהתרחש בשנת 2022 היה קצר מדי ולא הספיק לנקות את המים העמוקים מעודפי הנוטריינטים שהצטברו במפרץ.

מפרץ אילת עני בנוטריינטים, המהווים גורם מגביל לגדילה של אצות ואלמוגים – מצב המאפשר את שיווי המשקל העדין ביניהם והנותן למפרץ אילת את תכונותיו (כגון מים צלולים). כל תוספת או גריעה מריכוז הנוטריינטים הטבעי במי הים עלולים לגרום לשינויים קיצוניים במצב השונית. למשל, עלייה בריכוז החנקן במים מביאה לפריחת מיקרו-אצות, שמעלה את עכירות המים ומונעת מאור השמש הנחוץ לפעילות הפוטוסינתזה של האלמוגים מלהגיע לשונית.

במפרץ אילת קיים מחזור שנתי של ערבוב שכבות מים. בקיץ נוצרת שכבה עליונה של מים חמים ומתחתיה שכבה של מים עמוקים קרים, שבהם מצטברים הנוטריינטים ששוקעים לקרקעית. ההפרדה בין השכבות מונעת פריחת מיקרואצות. בחורף, המים העליונים מתקררים ושוקעים, מה שמאפשר ערבוב. ככל שהמים קרים יותר כך הם שוקעים עמוק יותר.

אחת לכמה שנים מתקיים ערבוב עמוק, שמעלה נוטריינטים מהשכבות העמוקות ביותר במפרץ, ערבוב ש"מנקה" את המפרץ מנוטריינטים עודפים. בשנים הראשונות של הניטור נמדד ערבוב עמוק אחת ל-3-4 שנים. מאז 2012 ירדה תדירות זו באופן משמעותי ובמשך 9 שנים לא אירע ערבוב עמוק. בשנת 2022 התרחש ערבוב עמוק לראשונה מאז 2012, שהעלה לפני השטח כמות גדולה של נוטריינטים שהצטברה במשך כמעט עשור, מה שהביא לעכירות מים גבוהה ופריחה של אצות.

3. טמפרטורת המים: נמשכת מגמת העלייה בטמפרטורת המים העמוקים שתועדה בסקרים הקודמים. במקביל, גם בטמפרטורת פני הים נמצאת בעלייה מאז 1988, בקצב ממוצע של כחצי מעלה לעשור. קצב זה גבוה פי 2.5 מהממוצע העולמי שחושב על-ידי ה-IPCC. בנוסף, נמשכת מגמת חימום המים העמוקים, מה שצפוי להשפיע על התנהגות המערכת כולה.

4. פגמים בבעלי חיים: בשנת 2020 נמצאו לראשונה בחוף הצפוני פרטים של פורמיניפרים (חוריריות, יצורים חד-תאיים ימיים) בעלי עיוותים במבנה השלד הגירני שלהם. עיוות זה מעיד על הפרעה ליצירת השלד הגירני על-ידי יצורים אלה. ממצא זה נצפה לראשונה בשנת 2020 והמשיך להופיע בשנים שאחריה. תופעה זו לא נצפתה בשנת 2023.

5. קיפודי ים: בשנת 2023 התפרצה מחלה באוכלוסיית קיפודי הים במפרץ שגרמה לתמותה נרחבת, ולא ברור אם האוכלוסייה תצליח להשתקם. לקיפודי הים יש תפקיד חשוב בשונית כרועים, הניזונים מהאצות המתחרות עם האלמוגים על אתרי התיישבות בשונית. בינתיים השונית לא נפגעת מהיעלמות קיפודי הים, שכן האצות נאכלות על ידי דגים צמחוניים. יש לקוות שלא תתפרץ מחלה שפוגעת בדגים הצמחוניים. מצב זה מדגיש את תפקידם החיוני של הדגים הצמחונים במערכת האקולוגית ומחזק את הצורך לאסור דיג במפרץ אילת.

המלצות:

1. ממצאי הניטור הלאומי ממשיכים להצביע על רגישות המערכת האקולוגית של מפרץ אילת. הלחצים על החי והצומח הימי מתחלקים ללחצים ארוכי טווח, דוגמת התחממות הים, ולאירועי קיצון גדולים ומהירים, דוגמת סערת חורף 2020 ותמותת קיפודי הים. הממצאים מצביעים כי המערכת האקולוגית של מפרץ אילת אינה יציבה, ומחזקים את הצורך בהמשך יישום מדיניות אפס תוספת סיכון למפרץ אילת שאותה מתווה המשרד להגנת הסביבה. בהינתן שהתנאים הגלובליים, דוגמת התחממות מי הים והעלייה בחומציות, אינם משתפרים ואף מידרדרים – השונית תתקשה להתמודד עם עקות מקומיות של זיהום ים ודליפות נפט.

2. היעלמות קיפודי הים מדגישה את חשיבותם של הדגים הצמחוניים בשמירה על שיווי המשקל העדין של המערכת. יש לשקול הגבלה משמעותית עד איסור מוחלט של דיג במים הרדודים של מפרץ אילת.

3. ממצאי הניטור מצביעים על הצטברות חנקות במימי המפרץ העמוקים, שאינם מצליחים להתנקות כבעבר, מה שמאיים על איכות כל עמודת המים במפרץ. מדובר במצב המסכן את שונית האלמוגים ואת כלל הפעילות הימית במפרץ. צוות הניטור ממליץ לקחת מידע זה בחשבון ולנהוג במשנה זהירות לפני כל החלטה שמשמעותה הגדלת עומס החנקן המוזרם לים.

4. המערכת האקולוגית באילת רגישה למחלות, דוגמת זו שהביאה לתמותת הדגים בקיץ 2017 ותמותת קיפודי הים ב-2023. יש להקפיד על חיטוי וסינון מי הפלט ממתקנים המכילים בעלי חיים ימיים, דוגמת מתקני חקלאות ימית קיימים ועתידיים והמצפה התת ימי.

5. יש לחקור את הסיבות לחוסר היכולת של אלמוגי הלגונה בשמורת חוף אלמוג להתאושש.